מה הגורם שמניע אתכם?
ואל תתחילו לתת לי "תשובות בית ספר" של מנטור כזה או אחר, או שלמדתם בתואר הראשון באוניברסיטה. מהי הסיבה האמתית שאתם עובדים בעבודה הנוכחית שלכם? מהי הסיבה אמתית שבגללה בחרתם דווקא במקצוע המסוים שבו אתם עוסקים כיום? למה אתם עדיין תקועים עם חברים, בני זוג, או שותפים עסקיים שלא באמת מספקים את הצרכים שלכם?
ואם נרד לרזולוציה יותר יום-יומית, מה יגרום לכם לקרוע את התחת למען השלמת מטלה כזו או אחרת, או ההצלחה של פרויקט שבו אתם מעורבים?
יש הרבה תשובות אפשריות, והן גם עשויות להשתנות במצבי חיים שונים, אך אחת מההבחנות העקרוניות החשובות ביותר היא בין גורמי הנעה חיצוניים לפנימיים.
אם מה שמניע אתכם זה מה יגידו עליכם, מה יחשבו עליכם, או "מה שמקובל", אתם מונעים על-ידי כוחות חיצוניים. למשל, אם למדתם משפטים "כי זה מה שההורים שלי רצו", או שאתם נשארים בג'וב שאתם שונאים רק בגלל שהסביבה שלכם חושבת שזה תפקיד מאוד מכובד, אתם מונעים מגורמים חיצוניים.
לרוב המכריע של המצליחנים יש גורם הנעה אחר, פנימי. הם פועלים בהתאם לרצונות, לשאיפות ולסולם הערכים האישי שלהם, לא אלה של הסובבים אותם. למשל, הם למדו משפטים כי זה מה שעניין אותם, לא בגלל ההורים שלהם. הם בחרו בתחום עיסוק שמרתק ומספק אותם, לאו דווקא בכזה שיעניק להם סטטוס חברתי גבוה.
ככל שאני מעמיק ומרחיב את המחקר שלי על מצליחנים (בכל תחומי החיים) התמונה הופכת להיות ברורה וחד-משמעית יותר ויותר. הדרך היחידה ליהנות מהישגים משמעותיים היא ללכת בעקבות הערכים, הלב, ההעדפות, החלומות והשאיפות שלך, לא אלה של אחרים.
אתם תצליחו לטפס בסולם הארגוני ולהגיע לתפקידי ניהול בכירים, רק אם אתם באמת אוהבים לנהל. אתם עשויים להעדיף סגנון ניהולי כזה או אחר, אך אתם חייבים לאהוב את המאפיינים ואת האתגרים הכרוכים בעבודת הניהול. בלי זה אתם בהחלט עשויים להיות מנהלים לא-רעים ואפילו די-מצליחים, אך לעולם לא תממשו את מלוא הפוטנציאל שלכם. החברים שלכם אולי יעריצו אתכם על התפקיד הבכיר שאתם ממלאים, אך עמוק בפנים אתם תדעו שזה לא זה.
אתם עשויים להקים עסק שיפנה לתחום בו יש ביקוש יציב, פרנסה בשפע, ואולי אפילו יזכה אתכם בסטטוס חברתי גבוה יחסית. אך אם לא בוערת בכם אש פנימית לתחום הזה, לעולם לא תצליחו להצמיח את העסק שלכם לרמות האיכות וההצלחה הכלכלית שהייתם יכולים להוביל אותו אם היה מבוסס על האש הבוערת בלבכם.
אני לא מנסה לעודד אתכם להתפטר ממקום העבודה הנוכחי שלכם או לשרוף את הגשרים. בדרך כלל זה לא הכרחי. אני רק מציע לכם להתבונן עמוק פנימה ולמצוא את סוג הפעילות שמדליק אתכם. זה שלא תזדקקו לבונוסים, לעידוד חיצוני או לפיקוח כדי שתרצו לעשות את כל מה שנדרש והרבה יותר מכך.
כאשר תגלו את סוג הפעילות שבו יש לכם מוטיבציה פנימית בוערת לפעול ולהצליח, נסו לראות כיצד ביכולתכם להתאים את העיסוק הנוכחי שלכם כך שיהיה במתאם גבוה עם הערכים, החלומות והשאיפות שלכם.
אם הדבר בלתי-אפשרי, תוכלו לפתח במקביל לעיסוק הנוכחי שלכם את התחום החדש, לבנות ולבסס אותו עד לשלב שבו תוכלו, אם תרצו בכך, להפוך אותו לעיסוק העיקרי או הבלעדי שלכם.
קונפוציוס אמר, "תבחר עבודה שאתה אוהב, ולא תצטרך לעבוד יותר אפילו יום אחד בחייך." אם תתבוננו במצליחנים הגדולים תראו שהם עובדים מאוד קשה, הם מקדישים הרבה יותר זמן ואנרגיה מרוב האנשים לעיסוק שלהם. ואתם יודעים מה, הם לא תמיד נהנים מכל פעולה שהם עושים או מההשלכות של האובססיביות הזו על שאר תחומי חייהם. אך הם מתעוררים כל בוקר עם תחושת שליחות ועם אש בעיניים, ובסופו של יום חווים סיפוק מהידיעה שמימשו את הפוטנציאל שלהם.
לקבלת עדכונים הירשמו כאן